משהו במקום תירוץ

תירוצים לעבודה

כששואלים אותי 'למה', למשל – למה לא הגעת לעבודה, יש לי כמה אפשרויות לענות –

  • אני יכולה לתת תירוץ. כלומר, בדרך כלל - לשקר;
  • אני יכולה את התירוצים לתירוץ, כלומר - לתאר מדוע נהגתי כפי שנהגתי;
  • או אני יכולה לאתר את הסיבות האמיתיות להתנהגותי, שתשאיר אותי עם יותר עוצמה.

איך זה יכול להיות?
 
והכי טוב – מה אם אני אומר לך שיש עבודה שמחכה רק לך, עבודה שתאפשר לך להתפרנס בכבוד, שיהיה לך כייף לעבוד בה כל יום, ושאנשים יודו לך על כך?
זה כבר נושא למאמר אחר, אבל אם גם זה מעניין אותך – הנה מאמר שמסביר איך למצוא מקצוע כזה, או אם כבר ידוע לך על איזה מקצוע אני מדברת – הנה איך להתחיל.
 
ואם בכל זאת דרוש לך בדחיפות תירוץ לעבודה – כדאי לך לגלות
 

איך תירוצים גונבים לך את הכוח

התירוצים לעבודה גונבים לך את הכוח כי הם שקרים. 
לעומת זאת, כשאתה מגלה את הסיבה האמיתית להתנהגות שלך – ולא רק התירוץ של 'לא בא לי', הסיבתיות הזו מעצימה אותך ומאפשרת לך לפעול בצורה מוצלחת יותר בהווה ובעתיד, ולשנות את הנסיבות – כך שלא תזדקק עוד לתירוצים בעתיד.
לא חייבים להסכים איתי לגבי ההגדרה של תירוצים, אבל אם תבדוק איך יכולה לעבוד בשבילך ההגדרה של הסיבות – יכול להיות שמצא את הכוח, את הזמן ואת הדרך לשפר את החיים שלך.
 

דוגמא של תירוץ לעבודה

אם, לדוגמא, שואלים אותך מדוע אחרת?
אפשר לענות בתירוץ הנפוץ: "כי עיכבו אותי."
כשמשתמשים בתירוץ כזה אנחנו מסכימים ברמה של התת מודע שהגורם הסיבתי להתנהגות שלנו ובחיים שלנו הוא מישהו אחר, לא אתה. כשאתה משתמש בתירוצים אתה מציג את עצמך בעיני האדם האחר – בעיני התת המודע שלך! - כאדם שאינו מהווה גורם סיבתי בחייו. תירוצים כאלה מקדמים תפיסת עצמי פסיבית, מושפעת ותלויה בנסיבות ובגורמים חיצוניים.
מי שמשתמש בתירוצים אינו 'טועה'. הוא פשוט יורה לעצמו ברגל – כי הוא פשוט בוחר לתאר את עצמו כאדם חלש וחסר אונים. כדאי?
אולי כשהאופציה היא לאמר – סליחה, לא חישבתי את הזמנים כראוי, או לא מצאתי את הכוח לקום בבוקר בזמן מהמיטה ):
 

עוד תירוצים

גם "ירד גשם" הוא תירוץ, משום שהוא מסתמך על גורמים סיבתיים חיצוניים לי, אך הוא מתוחכם יותר – הוא אינו מסתמך על אנשים ש'עשו לי' דברים, אלא על נסיבות אובייקטיביות ונייטליות, לכאורה, שלאדם הפשוט אין עליהן כל שליטה, כדוגמת 'הבורסה נפלה', 'היה מיתון', 'עכשיו קיץ', וכד'. אותן נסיבות אובייקטיביות או כוחות עליונים מתוארים אמורים להוות צידוק שאין עליו עוררין לאופן התנהגותי או לבחירותי, ולכן יש אפילו אנשים שאומרים שזה לא תירוץ אלא באמת!
אבל - האם כולם איחרו בגלל הגשם, או רק אני?
אם אנשים אחרים ניצלו אפשרויות אחרות – יש מצב שזה תירוץ ):
 

תירוץ לכסף

האם תירוצים כאלה מקובלים עלינו גם כששואלים 'למה גנבת?'
כי אפשר לענות בתשובה - 'גדלתי במשפחה ענייה'.
התירוץ הזה הוא לא טעות אלא הוא תירוץ שמצמצם את טווח האפשרויות שיש לך, והופך את העולם שלך לעולם צר של 'נכון' ו'לא נכון' דטרמיניסטיים.
במקום – אפשר לחשוב 'האם כל מי שגדל במשפחה ענייה הפך לגנב'?
ולמה התירוץ לא כדאי לנו? משום שבמקום ליצור לעצמנו חיים טובים (והנה, למשל, לינק לכמה טכניקות שיעזרו לך לעשות את זה) – אנחנו מוותרים על שליטה בחיים שלנו ):
 

שליטה בחיים במקום תירוצים

אם החיים שלי קורים בגללי ובגלל הבחירות שלי, אם אני עצמי מקור הסיבתיות בחיי - משמע שאני יכולה גם לשנות את איך שהדברים מתרחשים בחיי. אם אחרתי לצאת מהבית אני יכולה גם להקדים לצאת מהבית. במקרה כזה יש לי שליטה, וזאת בניגוד למידת השליטה שיש לי על מזג האויר או על מעשיהם של אנשים אחרים.
צורה כזו של דיבור גם מאפשרת לי לשאול שאלות נוספות על התנהגותי, שתעזורנה לי למצוא סיבות עמוקות יותר מאלו הנראות לעין – מדוע אחרתי לצאת מהבית? כי שכחתי משהו בבית, והייתי צריכה לחזור. אם אני יודעת שמקרים כאלה חוזרים על עצמם, אוכל אולי לאמץ לעצמי נוהג חדש, ולהכין את התיק מספר שעות לפני שאני צריכה לצאת, או אפילו מבעוד יום, או אולי אפילו לתרגל מודעות עצמית – וכך להרוויח יותר שליטה על החיים שלי, וחיים יותר טובים.
 

למה משתמשים בתירוצים ?

אנשים משתמשים בתירוצים בגלל המונח השקרי 'אשמה': אם אני הסיבה לבעיות אני כנראה אשמה, ולא בסדר, וזו הרגשה קשה מאוד.
עצם רעיון האשמה מנוגד לרעיון הבחירה החופשית – אם הבחירה היא חופשית, לא יכולה להיות אשמה בבחירה כזו או אחרת! ולעומת זאת, אם אני 'חייבת' לנהוג בצורה כזו או אחרת ולהיות 'בסדר' או שאני יוצאת 'אשמה' - אזי אין דבר כזה בחירה חופשית, אלא מדובר בעבדות לצווי מוסר חברתיים או דתיים.
אם תסכימי לוותר על רעיון ה'אשמה' או על התפיסה שאת 'לא בסדר' רק משום שלא נענית לציפיות של מישהו אחר ממך וחיצוני לך, תוכלי לבחון באופן נקי יותר את התנהגותך, ולראות בה תוצאה של בחירות אישיות, שאת יכולה להיות יותר או פחות מרוצה מהן. אז תוכלי גם לבחור אם להמשיך בדרך זו או לבחור בדרך אחרת, בהתאמה.
 

תירוץ לאיחורים

לדוגמא – אם אחרתי. היה לי חוזה עם אדם אחר להגיע למקום מסויים בשעה מסויימת, ולא קיימתי את חלקי ב'חוזה'. לכן אני מרגישה רע.
התירוצים תפקידם להציג תמונה לפיה, לפחות בעיני האדם השני, לא יכולתי לעמוד בתנאי ה'חוזה'.
לפעמים זה נכון, בדרך כלל זה שטויות, וכמעט תמיד זה רק מרגיז יותר את האדם האחר.
פתרון טוב יותר יהיה, אולי, להתנצל ולהכיר באחריותי להפרת ה'חוזה', ולאחר מכן, אם מדובר בבעיה שחוזרת על עצמה, לבחון את הסיבתיות העומדת מאחורי התנהגותי זו.
אם אינני מצליחה למצוא סיבתיות, יכול להיות שיש מקום לפנות לאדם אחר, איש מקצוע או אדם שמכיר אותי היטב, ולשאול אותו/ה לסיבתיות העומדת מאחורי התנהגותי – יכול להיות שתגלה שהגיע הזמן להסבה מקצועית, להחליף מקום עבודה, או לשנות משהו אחר בחייך.
אולי פשוט תגלה שאתה כועס? הנה הלינק
 

איך לגלות מה הסיבה האמיתית לתירוצים

אם אתה רוצה לגלות למה באמת אתה חי, ולא רק איזה תירוץ יעבוד הכי טוב, נסה לנסח לעצמך את הסיבה במונחים חיוביים, ולא במונחים שליליים. משמע – לא מה 'לא עשיתי' אלא מה 'כן עשיתי'. לא אחרתי כי 'לא יצאתי בזמן', אלא אחרתי כי 'התעכבתי'.
הסיבתיות השלילית מצביעה על מה שהיינו צריכות לעשות, אבל לו היה לנו קל ופשוט לעשות זאת הרי שהיינו עושות זאת, והבעיה לא היתה מופיעה, או שלא היתה חוזרת על עצמה.
הניסוח החיובי של הסיבתיות – מה כן עשיתי, יכול לתת לנו את הרמזים הראשוניים במשחק 'חפשו את המטמון' של הסיבתיות בחיינו, ולאפשר לנו לנצח בענק – כשנהיה אדונים לגורלנו, בלי להתבייש ובלי לחפש תירוצים!
 
© מיכל רון, ספטמבר 2006

מאמרים קשורים: 

הצהרה: מיכל רון איננה רופאה, תזונאית, דיאטנית או נטורפתית, ושירותי היעוץ והליווי מתבססים על ידע אישי ונסיון מצטבר. יש לראות את הכתוב באתר זה כהמלצה בלבד, ובשום אופן אין לראות בו תחליף לטיפול מסוג כלשהו.